- עידית סוסליק
מחול הדפדוף בארכיון
"פרויקט 48 מחול" (סבב ראשון) - ניהול אמנותי: דנה רוטנברג
במסגרת בת-שבע מארחת
"פרויקט 48 מחול", שמתקיים השנה בפעם השישית בניהולה האמנותי של דנה רוטנברג, כבר הניב מטבעות לשון כמו "בליינד דייט יצירתי" או "ספין דייט מחולי", שמיטיבים להצביע על ייחודו: מעבדה שמזמינה כוריאוגרפים, רקדנים ואנשי מחול/במה נוספים (דרמטורגים, מעצבים וכדומה) לצלול אל הלא נודע התהליכי וליצור בתנאי בזק. במובן זה מתכתב הפרויקט עם רוח התקופה, כמו המידיות של סרטונים ויראליים, אך בו זמנית חורג מהמהלך המסורתי של מלאכת היצירה האמנותית שהוא לרוב מובנה, מתוכנן וארוך יותר. עם זאת, נדמה שבדיוק בכך מזקק "פרויקט 48" מאפיין מובהק של המחול כאמנות בת-חלוף שנעלמת ברגע ההגשמה שלה על הבמה. יתרה מזאת, הרפרנס שנבחר כמושא התגובה לסבב הראשון - סרטון על העבודה "Flip Book" של בוריס שרמץ, שנוצרה בהשראת ספר התמונות של הצלם דיוויד ווהן אשר תיעד חמישים שנות עשייה של מרס קאנינגהאם - מהדהד לעיסוקו המתמשך של המחול העכשווי בעבר, זיכרון וארכיוניות, כאפיקים להתמודדות רעיונית ופרקטית עם הזמניות של התנועה המחולית.
בכל העבודות משמשת הכוריאוגרפיה כמרחב שמהדהד את שפת התנועה המובחנת של קאנינגהאם, ומפרש מחדש את חומרי הגלם של הרפרנס הוויזואלי. עבודתה של ענת כ"ץ עם יובל מסקין (עין שניה), "אילן רציתי להגיד לך ש", הופכת את שתי הפרקטיקות הרעיוניות המרכזיות שמזכיר שרמץ למנגנונים כוריאוגרפיים. האינטראקציה בין שלושת הרקדנים מבוססת על שינוי תדיר ומהיר של מקומם זה ביחס לזה, שקאנינגהאם נהג ליישם בעבודותיו, ויוצרת תחושה של דפדוף, "flip", אשר ממחיש את פוטנציאל התנועה שמגולם בתמונות סטילס. בהמשך מגשימה הקומפוזיציה עיקרון נוסף, "cut up", שמשקף את האופן שבו קאנינגהאם בנה משפטי תנועה על-ידי מעברים חדים בין מנחים ולא כהתפתחות תנועתית אורגנית (כפי שמקובל בבלט ובמחול מודרני). התנועות המקוטעות מדגימות את העיקרון הכוריאוגרפי, אך גם מבטאות מכוונות עצמית של כ"ץ ומסקין, כמי שמגיבים לתגובתו של שרמץ: האיכות ה-"קאנינגהמית" מפנה בהדרגה את מקומה לתמונות חזותיות אייקוניות אחרות, כמו "בריאת האדם" של מיכאלאנג'לו, שמלוות במוסיקת האוס.
מרנסאנס להאוס. "אילן רציתי להגיד לך ש" - ענת כ"ץ. צילום: אסקף אברהם
"השם ישמור", עבודתה של סתיו מרין עם יעל ונציה (עין שניה), מתייחסת ואף מקצינה מימדים של מקצב ועריכה: שני הרקדנים נעים בחלל תוך כדי אמירה סימולטנית של טקסטים אוטוביוגרפיים מובחנים (ומופרכים למדי), ואלו נקטעים מדי פעם על-ידי מתיחה של הברות, חזרה על מילים או שינוי של כיוון התנועה בהתאם לתוכן הטקסט. התוצאה מתכתבת עם יצירותיו של קאנינגהאם שהתאפיינו בקצביות מבוססת חוקיות פנימית - ולרוב גם אקראית, ולא מהתאמה של תנועה למוסיקה - אך בעיקר "משכפלת" את המבניות של הסרטון כטקסט ש-"מזגזג" בין קטעי מלל לתמונות נעות. בהמשך מבצעים הרקדנים רצפים תנועתיים ספציפיים מן הרפרנס הוויזואלי, אך באלו נשזרים גם אלמנטים שזרים לשפה הקאנינגהמית, כמו צעדים של ריקודי עם ישראלים או שירים מסרטי דיסני. כך מפרשת העבודה מחדש, ובראי ה-"כאן ועכשיו", את אחד מעקרונות היסוד של קאנינגהאם - התייחסות למרכיבי המחול כיסודות נפרדים שנפגשים יחד בחלל ובזמן.
הרפרנס הוויזואלי ל-"פרויקט 48 מחול" - "Flip Book" מאת בוריס שרמץ
את עבודתו של גיל קרר עם יואב ברתל (עין שניה), "עוד לא יצא לי לבקר שם", נדמה כי מנחים דבריה של ולדה סטרפילד, רקדנית עבר של קאנינגהאם שהוזמנה להשתתף ב-"Flip Book", שמסבירה בסרטון כי שרמץ מצא דרך להמשיך את עבודתו של קאנינגהאם ולתת לה מימד חדש. קרר וברתל עיצבו הקשר מקומי וספציפי מאד לעבודתם: "הסיפור על האיש הירוק" של יהונתן גפן שמהווה, במובנים רבים, אמירה מטה-מדיומאלית על האופן שבו שרמץ "נכנס" לתוך "סיפורו" של קאנינגהאם, הן ברמה מטאפורית והן מבחינת תהליך העבודה, ולכן לא במקרה לבושים הרקדנים בבגדים כחולים, שמתכתבים עם התלבושת שעימה נראה שרמץ בתחילת הסרטון. העבודה עצמה כוללת מנגנונים קאנינגאמיים מובהקים, לרבות שימוש ב-"עזרים" חיצוניים כדי להניע את הקומפוזיציה (במקרה זה, פתקים שמורים לקהל לשנות מקומות ישיבה בהינתן האות), ובסיומה נראה כי קאנינגהאם - בדמות ברתל עם פאה ירוקה - בא לנכס מחדש את הבעלות על סיפורו.
רעיון, סרטון, מחול. "This" - מיכאל גטמן. צילום: אסקף אברהם
התייחסות ישירה לעמדה האמנותית-היסטורית של בוריס שרמץ ביחס לעשייתו של קאנינגהאם עולה גם כן בעבודות. בעבודה "This" נשענים מיכאל גטמן ועודד גרף (עין שניה) על העיקרון שהנחה את שרמץ בפרויקט שלו, כפי שהוא מוסבר על-ידו: יצירתו מתחילה מהכריכה הקדמית של ספר התמונות ומסתיימת בקפיצה שמונצחת על גבי הכריכה האחורית. בהתאמה, הקומפוזיציה מציבה את הרקדנים במיקומים שבהם נראים שרמץ ורקדנית נוספת, והצירופים "this is", "to choose" ו-"to select", שנאמרים בווריאציות שונות, מהדהדים לפסקול של אחת מיצירותיו של קאנינגהאם שנשמע בתחילת הסרטון ולמילותיו של שרמץ. אליק ניב משול לכוריאוגרף: הוא נמצא בעמדה של מתבונן על/מכוון את ההתרחשות, שבנויה בהשראת תנועות ומנחים מהרפרנס (לרבות הזרועות בפוזיציה ראשונה והמנח האלכסוני של הגוף), ואף מוביל את העבודה לסופה בהתאם למהלך הדרמטורגי שבנה שרמץ - הרקדנים "מצטטים" את תמונת ההשתחוות שמופיעה בסיום הסרטון.
מטריקס ארכיוני. "דבר אחר לגמרי" - ג'ייסון דנינו הולט. צילום: אסקף אברהם
"דבר אחר לגמרי", עבודתו של ג'ייסון דנינו הולט עם זוהר שואף (עין שניה), מציגה מבט אירוני ומודע לעצמו על פעולת ההתכתבות: את האופן שבו מתאר שרמץ את עבודתו כאפשרות אחת להפיכת התמונות מהספר למשהו אחר, מהדהד מונולוג של כרמל בן אשר, שמציגה את ספרו של חורחה לואיס בורחס, "פייר מנאר, כותבו של דון קישוט", העוסק בניסיונו של סופר לחזור אל יצירתו הקנונית של סרוונטס ולכתוב אותה באופן זהה, אך מחדש, כך שהיא הופכת לטקסט נפרד שאפילו עולה באיכויותיו על המקור. הדינמיקה בין שכתוב למקור מקבלת ביטוי בהבלחות של רצפים תנועתיים בסגנונו של קאנינגהאם, שגם יוצרות רובד התכתבויות נוסף עם הרפרנס המצולם דרך דמותה של מאיה לבנדובסקי, סולנית בת-דור לשעבר, אשר מהווה "שכפול" של ולדה סטרפילד, רקדנית העבר של קאנינגהאם. תמונת הסיום, שבמהלכה נעים הרקדנים באינטנסיביות על פני החלל בעוד לבנדובסקי סופרת בקול, מגשימה את רעיון ה-"זהה שהוא אחר" דרך ציטוט עבודתו האייקונית של שרמץ, "10,000 מחוות", ויוצרת מעגל נוסף של התכתבות, זיכרון וארכיון.